הקהל בשמיטה בשל החופש והקדושה - ג
מאור ושמש: כמו שנאספים בכל שבת
"קדמונינו ז"ל ראו אוזלת יד ורוב הצבור טרודים המה למצוא טרף לביתם, וכל ימי השבוע אינם יכולים לקבוע עיתים לתורה, ותקנו שיתאספו הצבור בכל השבת והחכם דורש לפניהם ומורה להם הדרך אשר ילכו בה, וכן היו עושין מדי שבת בשבת כדאיתא [=כמו שכתוב] בגמרא. ועל ידי זה האנשים המשכילים שמו לנשפם לזכור את בוראם במשך ימי החול לבל יתמשכו אחר טרדת הזמן… אכן עדיין לא מצאו די סיפוקם לכל כללות בני עמנו, כי להיותם יגיעים כל ימי השבוע המה עייפים ביום המנוחה ואינן יכולין להעיין שכלם בדברי ה', לזאת נתנו לישראל ימים טובים… למען יזכרו לעשות את כל מצוותיו ולדבקה בו ויש להם פנאי שבעת ימים לעסוק בתורה. אפס כי הנאות לזה מכל המועדים הוא חג הסוכות ויותר מובחר מכל הזמנים היה להם לישראל בחג הסוכות של מוצאי שביעית, שבכל השנים היה להם לחרוש ולזרוע ולקצור קצירם, בזמן שהיו שרויים על אדמתם והיו טרודים מקצירת תבואתם ובצירת כרמיהם, אכן בשנה השביעית נחו שקטו מכל עבודתם בשדה. ואחר עבור עליהם כל הימים הקדושים אשר קודם סוכות, אין ספק כי הם נכונים להתקדש ולהיטהר ולשמוע את דברי התורה ולטעום נעימות מטעמים… שאז תוכלו להבין כולכם מעמקי סודותיה אחרי אשר תרגיעו מטרדת הזמן, ואז "הקהל את העם" שכולם תהיו ראויים להבינם" ("מאור ושמש" רמזי יום ד' דסוכות ד"ה "ויכתוב משה")
רמב''ם: להכין לבם
מעמד נשגב כמו הקהל חייב את העם להתכונן לו כיאות ולהכשיר את לבו לקראתו. הרמב"ם פוסק:
"חייבין להכין לבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שנתנה בו בסיני… חייבים לשמוע בכוונה גדולה יתירה… מכוון לבו לקריאה זו… ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה" (חגיגה פרק ג' הלכה ו')
המעמד הוא אם כן מטרה מרכזית אשר לקראתה מתכונן העם בלימוד, בעיון ובחינוך במשך כל השנה. זהו רגע השיא של שנת השבתון לה'. ברגע שיא כזה מחדש העם את בריתו עם הקב"ה. המעמד צריך להיות חגיגי במידה יתירה. הוא דורש הכשרה נפשית והכנה רוחנית רבה. אי אפשר לקיימו בתוך ימי חולין של טרדה ועבודה או בתחילת השמיטה, כאשר גורנם מלאה בר, לאחר שש שנות חריש וקציר והם שקועים ב"עולם הזה" שלהם ונפשם עייפה.
ההכנה המדוקדקת למעמד לרבות הצורך בהשתלמות רוחנית, בעיון ולימוד התורה, היא שהביאה לקבוע את מעמד הקהל בשנה השמינית ולא בתחילת שנת השבע.
שם משמואל: בגלל ההכנה נדחה המעמד למקץ שנת השבע
"שלזה צריכין מקודם הכנה רבה להכין מקום בלבם לקבל הדברים, ולזה הייתה הקריאה לאחר שנת השמיטה, כי ענין שמיטה פירשו המפרשים שיהיו פנויים ממלאכתם ומעבודת האדמה להסתכל בתוך עצמם, וזאת הייתה להם הכנה שיכנסו ויפעלו הדברים בעומק לבם"
("שם שמואל" – וילך עמוד רכ"ז)