הקהל בשמיטה בשל החופש והקדושה - ד
מלבי''ם: העת המוכשרת שתפעל בהם השמועה
"במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, העת המוכשרת שתפעל בהם השמועה מפני ששנת השמיטה הייתה שבת הארץ לה', שידעו כי לה' הארץ, והארץ היא גם כן קודש גם לא התעסקו כל השנה בעבודת האדמה ועסקו בתורה" (מלבי"ם דברים – פרק ל"א י')
לאחר שנת השמיטה שורר בעם מצב של שוויון ואחווה. החובות בוטלו, ההבדלים בין עשירים ועניים טושטשו וכולם יושבים בסוכת שלום. זהו הזמן האידיאלי מבחינת העם והחברה לקיים בו, לדעת הכלי יקר, מעמד של הקהל:
כלי יקר: השלום שורר בעם
"כי שנת השמיטה גורם גם כן ההקהל והשלום, על ידי שלא יזרע ולא יצמחו בו, ואכלו אביוני עמו. כי אינו רשאי להחזיק בתבואת שנת השבע כבעל בית. וזה בלי ספק, סיבת השלום, כי כל דברי ריבים נמשכין ממידת: "שלי, שלי" וזה אומר "כולה שלי" וכל זה אינו [חזק] כל כך בשנה השביעית… וזה באמת ענין השלום, וכן בחג הסוכות שכל אחד יוצא מדירת קבע לדירת עראי וישב תחת סוכת שלומו, הנה ביום ראשון של חול המועד, נצטווה המלך לעשות רושם אל השלום – וזה ענין ההקהל" ("כלי יקר" – דברים לא י"ב).
הרב מרדכי הכהן: שנה שהלב פנוי מקנאה, טינה ותחרות
בלשון אחרת אך באותה רוח כותב הרב מרדכי הכהן:
"המעמד דורש הכנה וכוננות נפשית מושלמת בתכלית. שנה השביעית – בה שבתו וינפשו מחריש ומקציר, מכל עבודות וכרם, בה חובות משתמטים והלוואות מתחסלות ומשא ומתן מתמעט, בה עבדים עברים יוצאים לחרות, בה פירות, כרמים זיתים ופרדסים הפקר לכל, מוכנים למאכל אדם ובהמה, שנה שהלב פנוי מטרדות, מקנאה, טנה ותחרות ופונה לתורה ולתעודה – היש שעת כושר גדולה מסיומה להחי יאת השמחה. להשראת השכינה, מנוה אפריון של שכינת אל ועם?"
("זכר למצות הקהל" הוצאת ועדת הקהל, תשי"ג)