מדוע פורחת השקדיה בט''ו בשבט?
ביום ט"ו בשבט נהגה ציפורה המורה לצאת עם הילדים לגנים ולהסתכל בשקדיות, והייתה מספרת להם: כשקרא הקב"ה לירמיהו, וציווה אותו להיות נביא החורבן, הראה לו מקל שקד, ואמר: "כי שוקד אני על דברי לעשותו".
הלך ירמיהו ממקום למקום וניבא את נבואותיו הקודרות, כשהוא מחזיק בידו מקל שקד.
הצטער השקד צער רב על שנבחר להיות סמל לבשורה המרה. התלונן בפני פמלייה של מעלה. הרגיעו אותו מן השמים והבטיחו לו: כשם שנבחר השקד להיות מבשר החורבן – כן יזכה בבוא היום להיות בין מבשרי הגאולה. וכשם שירמיהו מסתובב ומנבא כשמקל שקד בידו – כך יתהלך גם המשיח ומקל שקד בידו. מידה כנגד מידה.
ומאז ועד היום הוא מחכה לבוא הגואל.
וביום ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, ער הוא כל הלילה. מאזין ומקשיב לכל קול והמייה. האם בשנה זו יקרה הנס? האם בשנה זו תבוא הגאולה?
והשקד מתמלא שרף. ענפיו מתעוררים מתרדמת החורף, ומצמיחים פקעות וציצים. ועם בוקר פוקעים הציצים, ונפתחים ורודים-לבנים ומזהירים.
וכל מי שרואה את השקדיה הפורחת לבדה בתוך השדות והגנים הערומים מתמלא שמחה, תקווה ואמונה.